אנטיביוטיקה... באיזו דרך ללכת?
כשהייתי ילדה אהבתי מאד לקרוא בסדרת ספרי "כה עשו חכמינו" של יוכבד סגל. בספרים שלה, עיבדה סיפורים מתוך המקורות וחז"ל שיתאימו לילדים.
זכור לי היטב סיפור ושמו "הדרך הקצרה והארוכה" שהאמת? ממש לא הבנתי מה הקטע שלו.
התלבטתי אם להביא את המקור מהגמרא ולבסוף החלטתי שאביא אותו כפי שמופיע בספר, שהרי כולנו ילדים עדיין, לא? אפילו אם אנחנו עושים את עצמינו מבינים ממש טוב גמרא (-: , מי מבינכם שחושב שהוא באמת מבוגר יכול לעיין במקור- מסכת עירובין נג' ע"ב. ומי שממש זוכר טוב את הסיפור יכול פשוט לדלג...
"פעם הלך רבי יהושע בן חנניה אל עיר אחת. זמן רב הלך לו בדרך ישרה וסלולה, אבל כאשר ראה כבר מרחוק את בתי העיר, הגיע לפרשת דרכים- שתי דרכים לפניו, אחת לימין ואחת לשמאל. האחת נראית נוחה וחלקה והאחרת מכוסה אבנים וחול.
לא ידע רבי יהושע באיזו משתי הדרכים יבחר. הסתכל כה וכה וראה ילד יושב לו על אבן, בצילו של עץ ונח. פנה אליו רבי יהושע ושאלו :"בני, באיזו דרך הולכים לעיר?" ענה הילד: "שתי הדרכים מובילות לעיר"
"ואיזו טובה יותר?"
הצביע הילד על אחת הדרכים ואמר: "זוהי דרך קצרה וארוכה" אחר הצביע על הדרך השניה ואמר: "וזוהי דרך ארוכה וקצרה".
לא הבין רבי יהושע את כוונתו של הילד וחשב : "כנראה אין הבדל רב בין הדרכים, אלך בדרך הקצרה שנראית גם נוחה יותר ואגיע לעיר מהר יותר."
התחיל רבי יהושע ללכת ואמנם, הדרך הייתה נוחה וקצרה ועד מהרה התקרב לעיר, אבל כאשר חשב שהנה עוד מעט יגיע העירה, ראה לפתע שאין המשך לדרך. לפניו גנים ופרדסים המקיפים את העיר. אם ימשיך, יהיה מוכרח לטפס על הגדרות ולחפש לו שבילים ומעברים ומי יודע מתי יגיע סוף סוף אל העיר.
חזר ר' יהושע לפרשת הדרכים. אותו הילד שקודם דיבר איתו עדיין ישב שם. אמר לו: "בני, הלא אמרת לי שזוהי הדרך הקצרה?" ענה הילד: "ולא אמרתי לך גם כן - וארוכה?".
נשק לו רבי יהושע בראשו וקרא "אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדוליכם ועד קטניכם!
דבר חשוב למדתי היום: יש דרכים הנראות קצרות ובאמת הן ארוכות ויש דרכים הנראות ארוכות ובאמת הן קצרות!
הלך ר' יהושע בדרך השנייה, תחילתה לא הייתה נוחה וגם ארוכה הייתה, אבל בה הגיע אל העיר בלי כל מכשול.
כמה יהלומים יש בסיפור הזה! אבל באמת בתור ילדה תמיד תהיתי מה הקטע של הילד הזה? הוא לא יכול להגיד לר' יהושע על ההתחלה שרק אחת הדרכים תוביל אותו אל תוך העיר ממש?? בשביל מה ההתפלספות הזו? קצרה-ארוכה ארוכה-קצרה...
אבל בואו נחזור לגוף המתוק שלנו- שלפעמים מביא אותנו לפרשת דרכים- פרשת הדרכים מתבטאת בדרך כלל באיזשהו כאב או אי נוחות, מחלה או הגבלה, כאשר נדמה לנו שהוא פשוט לא מתפקד כמו שצריך... ואז אנחנו מחפשים את היועץ שיפתור לנו את הבעיה, שיגיד לנו באיזו דרך ללכת אל העיר (תתחילו לחשוב מה זו העיר הזו בשבילכם.. אנחנו נגיע לזה אחר כך בעז"ה...).
המנהג הרווח בימינו זה לפנות לאיש מקצוע רפואי- רופא משפחה, אורטופד, רופא נשים, כירורג וכו' וכו', שישלח אותנו בדרך כלל לרוקח כדי לקנות תרופה למשל, אנטיביוטיקה, אקמול, סירופ נגד שיעול, נוגדי דלקת, משחה, טיפולי פוריות, ניתוח לקיצור קיבה ועוד ועוד- שתפקידם הוא ,הפלא ופלא- לקצר את הדרך אל העיר כל כך, נגיד בשבוע או לקצר אותה אפילו בחודשיים (מי רוצה להשתעל חודשיים??) או לקצר אותה בכלל ("יאללה, הכאב הזה! שיעבור כבר עכשיו!!)
דרך קצת יותר ארוכה היא לפנות לאנשי הפרה- רפואה: פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק. גם שם הציפיה הגדולה היא שפרשת הדרכים שלנו כבר תתבהר ונגיע צ'יק צ'ק לעיר (מה זו העיר הזאת כבר?). מקציבים לזה שמונה מפגשים, אולי שלושה או ארבעה חודשים ואם זה לא הולך—עוברים למטפל הבא...
ממש גן עדן... אז למה הדרכים האלה הן בעצם ארוכות?
או- סוף סוף אנחנו מגיעים לשאלה בה'א הידיעה- לאן אנחנו הולכים? האין תפקידה של פרשת דרכים להושיב אותנו נינוחים על אבן לצידה-ילדים עושים את זה הכי טוב... (בגלל זה כנראה היה זה ילד ששלף את ההתחכמות הזו לר' יהושע המבוגר וחשוב...)-ולשוחח קצת עם הכאב שלנו, סתם דוגמא "כאב יקר, אני מניחה שהבאת אותי לפרשת הדרכים הזו כדי שאשאל את עצמי לאן אני הולכת, מה היעד שלי? מה הייעוד שלי? לאן אני רוצה להגיע בחיים האלו?"
פתרונות הקסם הקצרים יגרמו לי לדמיין שמספיק ש'החלקתי' את פרשת הדרכים הזו עם איזו אנטיביוטיקה או אקמול, ש'עקפתי' אותה עם טיפול IVF או ניתוח להסרת גידול.
האם העיר שלנו אלה החיים הפיזיים בלבד? האם מספיק שגופי ואני איתו, כמובן, 'נתפקד'? נסמן V בסוף יום- הנה, חיינו עוד יום בלי כאב ?
המעבר דרך שערי העיר הפתוחים לרווחה אלו חיים מלאי שמחה, אור, התלהבות לקראת יום חדש!!
ואתם יודעים משהו? אפשר לחוות את אותה שמחה ואור והתלהבות גם בדרך אל העיר אפילו שהיא ארוכה ואולי הרבה יותר ארוכה , כי זו תהיה דרך מסקרנת של גילוי, של חיבור פנים וחוץ- של שינוי בתפישת העולם ושל רצון להגיע לפנימיות פרשת הדרכים שלנו- האם אנו חיים את הבחירה החופשית שלנו, האם אנחנו שמחים ומלאים חיות- המורכבת מחיות פיזית ונפשית כאחד.
וכשנכנס בשעריה הפתוחים של העיר (וכאן הזמן לדמיין את העיר הפרטית שלך!) לא נצטרך לחזור אל פרשת הדרכים- כבר לא יהיה לה תפקיד כי כבר נדע לאן אנחנו הולכים!
אשמח לשמוע מכם ותודה שקראתם.
באהבה-