כאב הוא הסיבה השכיחה ביותר לפנייה לרופא. כאבי שלד הם הכאבים הנפוצים ביותר, וכאבי גב הם השכיחים ביותר מביניהם. בדיחה מפורסמת אומרת ש 80% מהאוכלוסייה סובלים מכאבי גב, ו 20% יסבלו… אפשר לחייך, עד שזה מגיע לניתוח.
שכיחותם של ניתוחי גב מזנקת עם השנים, כנראה בגלל טכנולוגיות משובחות יותר. ניתוח חיבור של שתי חוליות (fusion), עלה בשכיחותו ב 40% בין 1998 ל 2004, וניתוח להיצרות התעלה (spinal stenosis) עלה בשכיחותו פי 15 (!) בין 2002 ל 2007.
גם בניתוחי גב, הרווח העיקרי הוא לטווח הקצר. המחקרים מראים פה אחד שככל שעובר זמן ההבדל בין המנותחים ל-לא מנותחים מבחינת איכות החיים הולך ופוחת, ובטווח הארוך יש יתרון ברור ל-לא מנותחים. נתונים אלה, כמובן, מתייחסים אך ורק לניתוחי הגב המוצלחים שעברו בשלום.
פריצת דיסק
יתכן שזהו צמד המילים המפחיד ביותר בלקסיקון שלנו מיד לאחר "הגרעין האיראני". אבל – פחדים לחוד ומציאות לחוד.
אתם חייבים לשמוע על מחקר שפורסם בשנת 2018 בז'ורנל היוקרתי spine. החוקרים לקחו 350 חיילים בחיל האוויר האמריקאי בגיל 18-22. שימו לב – מדובר בחבר'ה צעירים מאוד, בריאים מאוד, בכושר שיא, ושאינם סובלים משום כאב. עשו לכולם MRI ואתם כבר יכולים לנחש מה מצאו שם.
ל 270 היו ממצאים פתולוגיים. 77 אחוז. מדהים.
אצל מחציתם (!) היה בלט דיסק
ל 62 חיילים היתה פריצת דיסק
ל 28 מתוכם היתה פריצה ענקית
ושלא נשכח – כולם מרגישים מצוין וברמת התפקוד הפיזי הגבוהה ביותר בחיל האוויר האמריקאי.
ולמרות זאת, הטלפון הכי נפוץ שאני מקבל מתחיל במילים: "תגיד, אתה יודע לטפל בפריצת דיסק"?
חברים וחברות. פריצת דיסק זה לא משהו שכואב או מפריע בחיים. זו תופעה שקיימת אצל (כמעט) כולנו, והגיע הזמן לרדת מזה. הדיסקים פורצים לנו כל הזמן, ואחר כך חוזרים למקומם באופן טבעי, או נספגים בגוף, אבל כך או כך הם אף פעם לא הבעיה.
ולא אמרתי מילה על אותם הניתוחים שמסתבכים, בין באופן מיידי ובין לאחר זמן.
אבל כואב מאוד. ומקרין לרגל. העצב הסכיאטי !
המצבים האלה לעתים באמת בלתי נסבלים. כבר ראיתי מטופלים התלויים בטרגין, קנאביס, שקית מורפיום תת-עורית, ועדיין בסבל אינסופי, ירחם ה'. אולי הם חייבים ניתוח?
מעניין שכל המחקרים שבדקו יעילות של ניתוחי גב אמיתיים בהשוואה לניתוחי פלסבו שבהם מרדימים את המטופל ועושים לו שריטה בגב ואז מעירים אותו, מצאו שהיעילות זהה בשני המקרים.
היתרון הגדול של ניתוחי גב, הוא בכך שהמטופל מתעורר לבוקר חדש, והוא משוכנע שכעת כבר הדיסק לא לוחץ על העצב, ואין יותר סיבה להימנע מפעילות, ואז הוא מתחיל לזוז, ואז מצבו משתפר.
מה היה קורה אם הוא היה מתחיל לזוז לפני הניתוח? אותו הדבר.
נכון שלעתים דרושה הכוונה מדויקת איך לזוז וכמה לזוז, אבל אפשר להגיע לזה רק אחרי שמבינים את המסר העיקרי המתואר כאן.
טבלת שכיחות פריצות דיסק באוכלוסייה ללא כאבים