ריצה בגן הבוטני

השבוע יצא לי לרוץ עם חבר בגן הבוטני בירושלים בשעות הערב. נתקלנו שם בכמה דורבנים מרהיבים שפתחו עלינו את הקוצים שלהם…
חשבתי שזו ההזדמנות לכתוב מעט על התופעה הרפואית המכונה דורבן שגורמת לסבל רב לכל כך הרבה אנשים.
יום בהיר אחד מתחיל כאב בעקב, בהתחלה מתעלמים ממנו, ועם הזמן הכאב עלול להחמיר לרמה שכבר לא ניתן להתעלם.
פתאום קשה מאוד לרדת מהמיטה בבוקר, ללכת, לנעול נעליים מסוימות ולעשות ספורט.
פונים לרופא, עושים צילום, ומקבלים אבחנה של "דורבן", "פלנטר פאשאיטיס" או כל גירסא אחרת.
מה ההמלצה? מדרסים מיוחדים, נוגדי דלקת, מעבר לנעלי ספורט, מנוחה.
פתרונות אלה (במקרה הטוב) עוזרים באופן זמני ולמעשה עוזרים להנציח את הבעיה.
זו אחת הסיבות העיקריות שהבעיה הזו נוטה בתדירות גבוהה מאוד להפוך להיות כרונית.
אנשים רבים סובלים מדורבן במשך שנים ארוכות דווקא בגלל ה"פתרונות" הנ"ל.
חשוב להבין שהמושג דורבן (או כל שם אחר) אינו אבחנה כלל וכלל.
מטופל מגיע לרופא ומתלונן על כאבי בטן והרופא כותב באבחנה: stomach ache
או אם הוא רוצה להישמע יותר מקצועי ירשום: abdominal pain.
מה הרווחנו??
הרופא בעצם כותב את מה שהמטופל מספר לו, רק באנגלית או בצורה אחרת.
ככה לא מאבחנים. אבחנה אמיתית היא כזו שמתווה את דרך הטיפול.
כאבים בעקב עשויים לנבוע מכמה אפשרויות ולהכניס את כולן לתוך המושג "דורבן" זה ממש צער בעלי חיים.
אז מה עושים?
לעתים קרובות באמת נדרשת עבודה רצינית למשך זמן רב על מנת לפתור את הבעיה. בפרט אצל אלה שכבר הולכים עם מדרסים תקופה ארוכה.
אבל עם מוטיבציה נכונה, ונכונות לסבול קצת כאבים בהחלט אפשר בע"ה להגיע לפתרון מלא.
כך קרה לא מזמן גם עם רינה.
רינה הצליחה להתגבר על החששות שלה, לנשוך שפתיים ולעשות תהליך אמיתי. היא אמנם נותנת לי את הקרדיט, אבל באמת הקרדיט כולו שלה.